גימולוגיה – מושגים בסיסיים

מאת מיכל ביאל-ויסלברג

הגימולוגיה כוללת את המאפיינים הפיזיים / כימיקליים / ביולוגיים של המינרל. ידיעת פרטים אלה בהחלט יכולה להעשיר את עולמו של מי שמתעניין בתחום בהיבט הריפויי-התפתחותי. מובאים פה המושגים הבסיסיים ביותר לכל המתעניין.

תחום הגימולוגיה כיום משויך בעיקר למסחר באבני-חן, והתפתח כתוצאה מהדרישה לאבני-חן, בעיקר לתכשיטים, אך גם להכנת קישוטים שונים או כאבנים שמעבירות אנרגיה לריפוי. כשאנו אומרים אבני-חן אנחנו מתכוונים לא רק לאבנים אלא גם לקריסטלים סינטטיים למיניהם, ענברים, קורלים, פנינים וכו’. הגימולוגיה נותנת לנו כלים שונים שמאפשרים לנו בסופו של דבר לדעת מה יש לנו ביד.

 FTC: סוג של אמנה שמאפיינת את  חוקי הגימולוגיה. מושג ידוע ומוכר, בעיקר בארהב. ישנם כללים ברורים להתנהלות עם אבני חן ועקרונות ברורים לגבי דברים אותם יש לציין כשסוחרים באבנים. הסתרת מידע ומעבר על אחד מכללים אלה עשוי להגמר בבית המשפט.

הגימולוגיה נחלקת לשני נושאים עיקריים:
1. מינרולוגיה: כוללת את הנוסחאות הכימיות של החיבורים בין האטומים שמרכיבים את אבני החן  השונות.וכן צורות של קריסטליזציה (התגבשות).

2. גיאולוגיה: מידע על הסלעים והמחצבים והרכב האדמה.

הגדרה לקריסטל: כל חומר טבעי בעל התגבשות קריסטלית (התגבשות בעלת סדר מסוים שחוזר על עצמו). ההתגבשות הקריסטלים כוללת 7 צורות בסיסיות.

סלעים: חלק מהם הם מינרלים בעלי מבנה פנימי אמורפי (ללא סדר פנימי מובנה שחוזר על עצמו). הסדר של המינרלים בתוך הסלע יכול להשתנות מאבן לאבן. בדרך כלל אין להם הדהוד אנרגטי חזק כמו של הקריסטלים ולכן גם לא משתמשים בהם לריפוי.

קריטריונים לקביעת ערך של אבן
אבני-חן לתכשיטים: איכות של אבן-חן נקבעת לפי קריטריונים שונים, ביניהם נדירות, יופי שקיפות ונקיון. גם דרישות האופנה הן קריטריון. כדי שאפשר יהיה ללטש אותן לצורות שונות ולשבץ אותן ושתהיה להן עמידות, הן צריכות שיהיו להן תכונות נוספות כמו: קשיות, קשיחות ויציבות.

 כללים לסיווג אבנים:
1
. לפי המבנים הכימיים:

לכל קריסטל יש הרכב כימי (כמות האטומים היחסית של כל חומר שכלול בכל מולקולה של אותו קריסטל). לעיתים יהיה אחוז קטן של חומר שלא נמצא בנוסחה הבסיסית שיכול לגרום לשינוי במראה של הקריסטל, כמו למשל: שינוי בצבע. למעשה זה יכול להיות משהו קטן מאד שגורם לכך שהתוצאה הסופים שונה מאד.

2. לפי תכונות של האבן כמפורט:

קשיחות: התנגדות האבן לשבירה.למשל: ג’ייד וצ’רואיט שאינן אבנים מאד קשות, אבל הן קשוחות יחסית ולכן אינן נוטות להשבר.
קשיות: התנגדות האבן לשריטה. כיום יש טבלה של קשיות (של מו, טבלה הנקראת בשם חיבה “מוס”) שנעה בין 1 ל-10. לדוגמא: קלציט, שקשיותה 3  שורטת סלנייט שקשיותה 2. ניתן לשרוט סלנייט בעזרת הציפורן, אך לא את הקלציט. לא תמיד אבן בעלת קשיחות היא בהכרח אבן קשה. ניתן לבדוק את  הקשיות על ידי ערכת עפרונות שבקצה כל אחד מהם חומר ברמת קשיות מסוימת בעזרתו מנסים לשרוט את המינרל. כמובן שחשוב לא להזיק לאבן ברמה גבוהה שמיועדת לשיבוץ בתכשיט.
יציבות: העמידות של האבן מבחינה כימית כשבאה במגע עם חמרים מסוימים. היציבות היא מושג רחב  שכולל גם את הקשיחות והקשיות.
נדירות: הנדירות של האבן היא עובדה שנובעת מסיבות שונות. היא לא בהכרח תהפוך את האבן למבוקשת, למשל: ביקסבייט (בריל אדומה) היא אבן מאד נדירה ומאד יקרה (זוהי אבן  יציבה מאד שהצבע האדום שלה נדיר מאד) אך אין לה כל-כך ביקוש. אבן נדירה גם לא חייבת להיות יקרה, למשל: הוולפנייט היא נדירה מאד אך לא יקרה. אבן היהלום שהיא מאד יקרה, היא  די נפוצה.
משקל סגולי: יש כמה דרכים שבהן ניתן לגלות מהו המשקל הסגולי של האבן, תלוי בגודלה. דרך אחת היא לשקול את האבן באוויר, ואחכ לשקול אותה במים. המשקל הסגולי יהיה משקלה באוויר חלקי ההפרש בין המשקל במים למשקל באוויר. דרך נוספת היא באמצעות ערכת בקבוקים שמכילים נוזלים בעלי משקל סגולי מסוים. על כל בקבוק מצוין המשקל הסגולי של הנוזל וניתן לעשות אותו כבד יותר על ידי הוספת נוזל מיוחד. האבן שאנו בודקים אמורה לשקוע בו באיטיות אם משקלה הסגולי זהה  למשקל הנוזל.
שקיפות:  כמות האור שעוברת דרך האבן (מפורט בהמשך).

3.לפי מבנה פנימי:

המבנה הפנימי שחוזר על עצמו קובע למעשה את הצורה החיצונית של האבן. הוא קשור לצורה הקריסטלית (קריסטליות = התגבשות). למשל: יהלום ופחם מורכבים בדיוק מאותן מולקולות. ההבדל הוא שהפחם מתגבש בצורה משושה, והיהלום בצורה קובית. ישנן 7 צורות בסיסיות של התגבשות, אחת מהן היא של המבנה האמורפי (ללא סדר פנימי) כמו זכוכיות, או חומרים אורגאניים (קורל, פנינה, ענבר וכו’).  חשוב לציין: כשאין לאבן מבנה חיצוני, אין זה אומר שאין לה מבנה פנימי. פירוט המבנים הפנימיים בהמשך.

מתייחסים אל אבני החן בהקשר של קבוצות ומשפחות. חשוב להבין את ההבדל בין שני המושגים:
משפחה: קבוצה של אבנים שזהות כמעט בכל המרכיבים החשובים שלהן, אך שונות באפיונים חיצוניים ולעיתים בשם. למשל: קבוצת הקורונדום שכוללת ספירים בשלל צבעים, כשכל ספיר שיש בו איזשהו אלמנט אדום יוגדר כרובי, או קבוצת הבריל, שכוללת אמרלד, אקוומרין, בריל צהוב, גושנייט, הליודור, מורגנייט, ביקסבייט ועוד.

קבוצה: קוראים לכמה אבנים שיש להן משהו חשוב במכנה המשותף ומתייחסים אליהן לפי אותו מרכיב: למשל: רוב ההרכב הכימי, הצורה החיצונית, המבנה וכו’. הן כן יכולות להיות שונות זו מזו בחלק מהמאפיינים. דוגמה: קבוצת הנחושת, שכוללת אבנים השונות זו מזו בהרכב, בשם ובקשיות, אך בכולן יש אחוז גבוה יחסית של נחושת. אבנים מקבוצה מסוימת יכולות להיות שייכות למשפחות שונות.

הקריטריונים הראשונים אותם נבדוק כשנרצה להעריך אבן נקראים: C 4: Color, Clarity, Carat, Cut

Color– צבע: צבעה של האבן, הוא אחד הקריטריונים החשובים ביותר.
Clarity– שקיפות: עד כמה האבן שקופה/צלולה. השקיפות נמדדת בטבלה של בין 1-4 כשברמה 1 זה נחשב למאוד שקוף ו-4 לאטום לגמרי. הכוונה היא לשקיפות שהיא יחסית לסוג האבן. כן מתייחסים לתכלילים, שזה כולל את כל מה שיש בתוך האבן: לכלוכים, מינרלים שונים שהתגבשו איתה, חרקים, רוטילים. כשמדובר באבני חן, השאיפה היא שיהיו כמה שיותר שקופות וחסרות תכלילים. במינרלים כמו ענבר עשוי התכליל להעלות את ערכה של האבן.
Carat משקל: משקלה של האבן נמדד בקאראטים. 1 קאראט = 0.2 גרם. מחלקים אותו למאה נקודות. משתמשים איתו כשמתעסקים עם אבנים מאד קטנות.
Cut– חיתוך/ליטוש: הצורה והאיכות בהן האבן חתוכה/מלוטשת.

חשוב לציין:  במסחר באבנים ישנם כללים מקובלים כמו גם צורות מקובלות של התבוננות באבנים. כשעושים שינוי יזום באבן כדי לשנות בה משהו, יש חובה להגיד זאת כשמוכרים אותה, אחרת זה נחשב לרמאות. תהליך אחד שנחשב לגיטימי ואין צורך לציין אותו הוא חימום האבן (כמו למשל: חימום אמטיסט והפיכתה לסיטרין או חימום אבנים כדי לגרום לצבען להיות מודגש יותר). כל תהליך מעבדתי אחר שלא צוין, יחשב לרמאות.

***********************************

יהלומים:
בעולם לומדים, מלטשים, מוכרים ומתייחסים ליהלומים באופן נפרד מיתר אבני החן. היהלום לא נחשב לאבן נדירה, אך היחס בין החומר שצריך לכרות לבין כמות אבן החן שמפיקים ממנו היא כ-10 טון לקאראט, וזו אחת הסיבות למחירו הגבוה: הכרייה שלו, שהיא מאד יקרה. כריית יהלומים מובנית ומסודרת החלה לפני כ-100 שנה. החברה הגדולה ביותר העוסקת ביהלומים נקראת דה-ברס   De-beers בבעלותה של חברה זו כמעט כל המכרות הקיימים כיום, מה שמאפשר לה לשלוט באופן כמעט בלעדי על תעשיית היהלומים העולמית.

7 צורות ההתגבשות הפנימיות של אבני החן:
ישנן 7 צורות התגבשות שונות, 6 מהן מתארות מבנה קריסטלי, שזה אומר שסדר החלקיקים של האבן קבוע מראש וידוע, מה שאמור לעשות  את הצורה החיצונית ברורה ומוגדרת (למרות שלא תמיד זה נראה כך). הצורה השביעית היא המבנה האמורפי שאומר שאין צורת התגבשות מוגדרת, אין חוקיות לסדר החלקיקים. לעיתים האבן תיראה כגוש חסר סדר חיצוני. אין זה אומר שאין לה מבנה פנימי. כל צורת התגבשות פנימית מאפשרת עשרות צורות התגבשות חיצוניות. להלן תיאור כללי של 6 הצורות המובנות:
מבנה קובי – קובייה: כשמדובר על מבנה התגבשות פנימי, אנחנו מתייחסים לצירים בין הפאות ולא בין הקודקודים. במקרה של המבנה הקובי אנחנו מתייחסים ל-3  צירים בעלי אורך שווה בין הפאות (מהמרכז של המרחק בין הפאות. קריסטלים בעלי מבנה קובי: פיריט, גרנט, פלואוריט, יהלום, ספינל.
מבנה ריבועי – טטרהגונלי: שלושה צירים: שני צירים באורך שווה בזווית של 90 מעלות, והשלישי מאונך להם. הצורה החיצונית המתקבלת היא של מרובע . לצורה זו  שני צירים שווים וציר שלישי בעל אורך שונה: ארוך או קצר יותר. קריסטלים בעלי מבנה כזה: אפופילייט, זירקון.
מבנה התגבשות טריגונל או הקסהגונל: הקסהגונל: ארבעה צירים, שלושה מהם על אותו מישור ובאותו אורך. הציר הרביעי הוא בזווית של 90 מעלות אליהם. הצורה החיצונית היא של משושה או משולש. קריסטלים בעלי מבנה בצורת משושה: קריסטל-קוורץ, אמרלד, אקוומרין. הטריגונל  היא תת-משפחה של ההקסהגונל . מדובר באותו הרכב של צירים, אך הפריסמה הנבנית היא בעלת 3 צלעות. קריסטלים בעלי מבנה בצורת משולש: קלציט, טורמלין.
מבנה אורתהורומבי: שלושה צירים בעלי אורך שונה, המאונכים זה לזה בזווית של 90 מעלות אחד כלפי השני. דוגמה: קריסובריל, פרידוט, טופז, סולפור.
מבנה טריקליני/תלת-שיפועי: כל הצירים שונים זה מזה באורכם והזוויות אשר ביניהם שונות זו מזו. דוגמה: אמאזונייט, לברדורייט, קינייט.
מבנה מונוקליני/חד-שיפועי: שלושה צירים השונים זה מזה, כאשר שניים מהם בזווית של 90 מעלות זה לזה והשלישי בשיפוע כלפיהם: דוגמא: סלנייט, קונזייט.
מבנה ללא מבנה – אמורפי: אין כאן מבנה פנימי מסודר או מוגדר: אובסידיאן, אופאל, ענבר, זכוכיות שונות.

אבנים לא טבעיות:
יש הרבה דעות נפוצות בנושא זה ונוהגים לעשות הרבה טעויות. למעשה אפשר לחלק את האבנים הלא-טבעיות לשלשה סוגים:
חומר  סינטטי: חומר שמיוצר על-ידי האדם במעבדה והוא מחקה משהו שקיים בטבע (מבחינת הרכב כימי, צבע, מבנה מוליקולרי, משקל סגולי וכו’).
חומר מעשה ידי אדם: משהו חדש שנוצר והומצא על-ידי האדם, אם בצורה יזומה ואם במקרה, לא כדי לחקות את הקיים, אלה תוך כדי נסיון להגיע למשהו אחר.
חיקוי: משהו לא אמיתי שמחקה את האמיתי, הוא עשוי להטעות בכך שנראה כמוהו. לא חייב להיות דמיון במבנים פנימיים וכימיים ותכונות שונות. בנושא זה אין חוקים ולמעשה כל דבר יכול לחקות כל דבר.

ליטוש אבנים:
זהו תהליך שמתבצע בשלוש רמות: החלקה, חיתוך וגילוף:
החלקה: זהו התהליך הזול והפשוט מבין השלושה. בתהליך זה אנו מדמים את התהליך שעשה הטבע ומבצעים אותו מעשה ידי אדם.בדרך כלל בטבע המים מחליקים את האבן (ולכן אנו נוהגים לכנות את החלוקים בשם: חלוקי-נחל). יש לציין שכשההחלקה מעשה ידי אדם מתבצעת במעבדה, התוצאה נראית הרבה יותר טוב והאבנים יוצאות חלקות ומבריקות. ההחלקה מתבצעת על-ידי כך שמכניסים את האבנים לתוף מאד גדול (שעשוי להכיל כמות של קילו עד טונה) ונותנים לו להסתובב (כך שהאבנים בעצם מחליקות אחת את השנייה). התוף מסתובב במשך פרק זמן של בין  1-5 שבועות.

חיתוך: כאן מדובר על שינוי צורתה של האבן בצורה מתוכננת ומדויקת, בדרך כלל לצורך הפיכתה לתכשיט. יש מספר צורות של חיתוך: קבושון: החיתוך וליטוש האבן בצורה כזו שחלקה העליון נראה כמו כיפה. החלק התחתון בדרך כלל שטוח. פסט: חיתוך וליטוש לצורה שיש לה פאות. חיתוך וליטוש טוב הוא דבר יקר. בדרך כלל אם אבן לא עולה לפחות 100 או 200 דולר, לא שווה יהיה להתעסק בליטוש שלה. בדרך כלל, ככל שהאבן שוקלת פחות והליטוש מדויק ומקצועי, כן יעלה מחירה של אותה אבן.

ליטוש חפשי: הכוונה לליטוש כללי מאד בו לא רואים צורה סופית מוגדרת. יכול להיות גם משהו דמוי פסט או קבושון שבו לא רואים את הצורה הברורה, או ליטוש מדויק של צורה שאינה אחת מן הצורות המוכרות והמקובלות.

גילוף:ליטוש האבן לפסלונים ופסלים. בדרך כלל נעשה רק באבנים בעלות קשיחות גבוהה (כמו ג’ייד וצ’רואיט). אבל ישנן אבנים שמרבים לגלף מהן והן לא קשיחות יחסית (כמו מלאכיט).

צביעת אבנים קיימות מספר שיטות: בדרך כלל טובלים את האבן בצבע או בכימיקל. ישנם תהליכים עמוקים יותר כמו במקרה של אבני האגת שמוסיפים להן כימיקלים וגם מחממים אותן. כתוצאה מכך, גם אם האבן נשברת רואים את הצבע בפנים (הוא נטמע בצורה מאד עמוקה).