מה עושים עם אבן שנשברת:
השאלה מהו לעשות ואיך להתנהל עם קריסטלים/אבנים שנשברים היא ללא ספק אחת השאלות הנפוצות ביותר שאני נתקלת בהן, הקריסטלים עוזרים לנו ללמוד על עצמנו, ועובדת היותם שבירים ונשברים מהווה שיעור חשוב שהם עוזרים לנו לעבור. אז בואו נסתכל במאמר זה על המשמעויות שיכולות להיות לשבירתה של אבן, מה נכון לעשות עם זה?
אם נתבונן לרגע על מצב בו אבן שהיתה לי נשברה, היא יכולה להיות פשוטה, כזו שעולה שקלים בודדים או מושקעת מאד, אנחנו רגילים לאנרגיה שלה, לאחוז אותה ללכת איתה בכיס או להניח אותה עלינו, ואולי זו אבן גדולה שמונחת במקום כלשהו בבית ומשם מהדהדת את האנרגיה שלה. ופתאום, היא כבר אחרת, שבורה. אולי היא נסדקה קצת, אולי נשברה לשניים ואולי לרסיסים. מה זה אומר? האם יש כללים ברורים בנושא שחוזרים על עצמם?
מאחר והקריסטלים מהדהדים לעולם של רוחניות ומסתורין עולה השאלה: למה זה קרה ומה זה אומר? התגובה כתוצאה משבירת האבן לעיתים תהיה לא פשוטה, לפעמים תיראה כחסרת-פרופורציה, ובאופן טבעי עולה השאלה: האם השבירה היא שיעור כלשהו שאנו אמורים ללמוד, מה אנחנו צריכים להבין מזה?
החיבור בין האדם והאבן:
כדאי להבין ולזכור שבחוויה עם אבנים ומינרלים שמתדרים אנרגיה של אור, נוצרים חיבורים אנרגטיים בלתי-נראים בין האדם והאבן, חיבורים סובייקטיביים לחלוטין שמשתנים מאדם לאדם. כתוצאה מהם נוצרות אינטראקציות פנימיות במקומות רגישים ועמוקים בנושאים שונים בחיים. לעיתים נוצר עם אבן מסוימת חיבור עמוק יחסית שמזכיר חיבור לאדם אחר או עם מקום פנימי בתוך העצמי, יותר מאשר חיבור לחפץ דומם. כשאותה אבן נשברת, חיבור זה עשוי להקרע ולערער את התחושה הפנימית. שבירתה עשויה להחוות כחוויה קשה גם אם האבן עצמה אינה יקרה ואין קושי להשיג אחרת במקומה.
מדוע הקריסטלים/אבנים שלנו נשברים?
אין נוסחה קבועה ובדוקה להסביר מדוע אבן או קריסטל מסוימים נשברים, כל האפשרויות פתוחות: הסיבה יכולה להיות גורלית, רגשית, מודעת או לא, לעיתים זה נובע פשוט מחוסר זהירות בשילוב עם כוח הגרביטציה. באותם מקרים בהם זה קורה ומעורר תהיות ורגשות.
יש כמה דברים שכדאי לקחת לתשומת הלב:
*כשאבן שאנו אוהבים נשברת, חשוב שנהיה קשובים לעצמנו. מה שחשוב באמת הוא לא מדוע נשברה האבן אלא איך זה גורם לנו להרגיש. לעיתים זוהי דרכם של הקריסטלים ללמד אותנו משהו באופן עקיף. בין אם האבן נשברה לחתיכות קטנות או לכמה חלקים גדולים או שהיא נשרטה או נסדקה וכבר אינה מושלמת, כדאי לבחון איך אנחנו מרגישים לגביה כעת, לאחר שנשברה: האם יש לנו צורך להרחיק אותה מאיתנו, או שהיא עדיין חשובה ורצויה לנו כפי שהיא? למשל: אם היא נשברה לחלקים גדולים אולי אפשר לראות בה עכשו לא אבן אחת אלא שתיים או יותר. אם נוצרו בה שריטה או פיצוץ אולי אפשר לראות בה מהות שחוותה משהו לא פשוט, אבל שהופך אותה ליותר מעניינת ועמוקה.
*לעיתים אנשים שנראה שהם מבינים בנושא אומרים אמירות פסקניות כמו: “יש להעביר את האבן הלאה ולא לעבוד איתה יותר”, או: “יש לקבור אותה באדמה”. הגישה שלי אחרת: בעיניי כמו כל דבר אחר בחיים שלנו, יש כאן בחירה חופשית. אנחנו יוצרים את המציאות של חיינו בעזרת בחירות בלתי פוסקות בכל נושא והגדרה שלנו את עצמנו מול כל מצב מתרחשת גם כאן.
*לפעמים נרצה להמשיך להחזיק באבן למרות שהיא שבורה, ולפעמים נרגיש שהיא כבר לא מתאימה לנו אבל אולי מישהו אחר כן רוצה אותה ובהחלט אפשר לתת לו אותה. לפעמים נרגיש שהיא סיימה את תפקידה ואז הדבר הכי נכון הוא להחזיר אותה למקום ממנו באה, ואז מה שנכון הוא לקבור אותה באדמה.
אז מהי המסקנה המתבקשת, והאם יש כזו בכלל?
בסופו של דבר התשובה לשאלה "מה לעשות עם אבן שנשברה" נמצאת אצל השואל, וברוב המקרים בהם השאלה עולה מולי, היא חוזרת אל השואל/ת לשיקול דעתו/ה. כל דבר שנרצה לעשות עם האבן: לשמור אותה, לקבור באדמה, לתת לאחר ועוד אפשרויות שעולות, יכולות לבוא בחשבון וזה בסדר גמור כל עוד אנחנו מרגישים כך.
קצת על ההיבט הפיזי של הנושא:
לאבנים יש תכונות ואפיונים פיזיים שונים שעשויים להשפיע על סיכוייהן להשבר. מדע הגימולוגיה (תורת האבנים) עוסק בנושא זה ומתייחס לשני מאפיינים: קשיחות וקשיות. הקשיחות היא הנטייה להשבר והקשיות היא הנטייה להשרט על ידי חומר אחר, קשה יותר. על-פי רוב אם קשיותה של אבן נמוכה, כך גם קשיחותה ולהפך. קיימת בגימולוגיה טבלה אליה מרבים להתייחס שמודדת את קשיות האבן ברמה שבין 1-10. כשקונים אבן, בין אם היא יקרה ומלוטשת ברמה של תכשיט או פשוטה יותר, מוחלקת או גולמית, רצוי לשים לב לנתונים ולהיות זהירים בהתאם. למשל: הסיכוי שאבן הפלואוריט, שדרגת הקשיות שלה (4) נחשבת נמוכה יחסית תישבר גבוה הרבה יותר מהסיכוי של אבני משפחת הקוורץ שקשיותן הממוצעת 7 באותו סולם.