לזכרו של דורי, החתול שאהבתי, שהלך לעולמו ביום שבת 5/8/2006

מאת מיכל ביאל ויסלברג

בלב ליבם של אירועי המלחמה (מלחמת לבנון השניה) המתוחים והאבדות הקשות שספגנו, התפניתי לאבל מסוג אחר, על חתול מקסים שליווה אותי כשותף למגורים בחמש עשרה השנים האחרונות ומת ביום שבת באוגוסט 2006.

במונחים של חיי חתול דורי לא היה צעיר. אימצתי אותו כשהיה בן שנתיים בערך עם תום מלחמת המפרץ הראשונה (שנת 2001). קיבלתי אותו יחד עם שמו. בחישוב פשוט עולה שבמותו היה כבר בן 17.

בזמנו, כשחשבתי על כך שתוחלת החיים של החתולים קצרה משל בני האדם וסביר שאחווה את מותו מתישהו, זה היה בלתי נתפס עבורי. אבל כשזה קרה, זה איכשהו נראה טבעי. דורי כבר היה זקן ועייף. בחודשים האחרונים איבד הרבה ממשקלו, לא היה מסוגל לקפוץ על החומות ולטפס על עצים כמו פעם ובעצם העביר את הזמן ברביצה. הפעילות הגופנית העיקרית שלו הסתכמה למעשה במעבר מנקודת רביצה אחת לשנייה. כנראה שבאחד מסיבוביו ברחוב (דבר שהקפיד לעשות מדי פעם גם בזקנתו) ספג חבטה מרכב, דבר שגרם לפגיעה פנימית אותה לא שרד. שכנים הזעיקו אותי ואני מיהרתי איתו לוטרינרית שעשתה ככל שיכלה, אבל הוא גסס במהירות ואנחנו גאלנו אותו מייסוריו.

קברנו את דורי בחורשה ליד הבית מתחת לעץ, עטוף  במגבת ורודה, שריד סימבולי, מאחר וקניתי אותה פחות או יותר בתקופה בה הגיע אלי. בקבר שמתי גם שן גדולה של אבן אמטיסט. בן-זוגי עמית, ילדיו, אמי ובתי השתתפו בטקס. כולם עזרו לחפור את הבור הקטן ולאחר שהכנסנו אליו את החבילה הקטנה וכיסינו אותה בחול, אמרתי מספר מילים של תודה לחבר שליווה אותי בתקופות חשובות בחיי.

בשיא כוחו היה דורי חתול נמרץ ושובב. הוא עבר איתי לא מעט דירות והיה חבר ושותף לחיים גם במהלך תקופה ארוכה של רווקות. הוא הביא הרבה שמחה לחיי, אהב להתלטף, ישן איתי ‘כפיות’, הקפיד תמיד לצאת  לטיולים בחוץ וגם כשגרתי בבתים משותפים עם דלת אינטרקום ידע למצוא את דרכו החוצה ואחר-כך אם צריך, לשבת ליד דלת הבניין ולחכות שמישהו יפתח לו וכנ”ל ליד דלת הדירה. הוא לא היה מאד ידידותי לחתולים אחרים, אולי בגלל שבמשך תקופה די ארוכה היה החתול היחיד שגידלתי והרגיש שהבכורה היא שלו. מדי פעם אירחנו חתולי רחוב, בדרך כלל גורים, שאומצו לתקופה עד שאמצא להם בית. הוא תמיד רטן וכעס בהתחלה, אך אח”כ התרצה ולעיתים אף התיידד.

במהלך הזמן הצטרפה אליו פיסטוק, חתולת רחוב שהתגלתה כעיוורת וניסיתי למצוא לה בית, אך מאחר ואף אחד לא רצה לאמץ אותה, נשארה איתנו. דורי לקח על עצמו את תפקיד האח הגדול והמחנך ולמעשה גידל אותה. הם רבו הרבה אך גם שיחקו וכיבדו זה את תחום המחייה של זו. לפני כ-4 שנים הצטרף למשפחה ג’ואי, חתול שחור עז פנים, גם איתו דורי התיידד.

דורי היה חתול הרמוני ובעל בטחון-עצמי. הוא אהב לשבת על ברכיהם של אנשים, לעיתים כאלה שלא הכיר. הוא גם היה קצת כעסן וברגע של כעס היה מסוגל להזעיף פנים ואף לשרוט. מאחר והיה חינני ונעים למראה נטו רוב האנשים לסלוח לו.

אני שמחה שהספיק לחיות חיים טובים וארוכים. הוא שימח אותי והעשיר את חיי וללא ספק אתגעגע אליו מאד.