אמת מטרידה – מחשבות ודעות אישיות בעקבות הצפיה בסרטו של אל גור

מאת מיכל ביאל-ויסלברג

לא ברור אם כשלונו של גור בבחירות לנשיאות הוא הדבר הגרוע ביותר או הטוב ביותר שקרה לאנושות ולכדור-הארץ. דברים אלה נכתבו בעקבות הצפייה בסרטו “אמת מטרידה”.

בשנת 2000, בבוקר שלאחר ההפסד שלו בבחירות לנשיאות ארצות הברית, קיבל אל גור, שהיה סגן נשיא ארצות הברית (של ביל קלינטון) החלטה לקחת את הנושא של שמירה על הפלנטה כפרוייקט חיים ולהביא את הנושא לציבור הרחב. הדרך שבחר בה היא של הסברה נעימה, הגיונית, עניינית, מעניינת ולא תוקפנית, אך יחד עם זאת חדה וברורה שמשמעותה: “תושבי העולם, התעוררו !! הפלנטה שלנו נמצאת בסכנת הכחדה וזהו מעשה-ידינו. בידינו הדבר וחשוב שנתעורר כבר היום, כי בעוד שנים לא רבות זה עשוי להיות מאוחר מדי.” גור מפיץ את משנתו באמצעות הרצאה מלווה במצגת אותה הוא מעביר מאז, בסבלנות ומסירות אין קץ, כשהוא נוסע ממדינה למדינה בארצות הברית ומחוצה לה. סרט תעודה זה, בבימויו של דייויס גוגנהיים, מלווה את ההרצאות שהעביר והפך לאחד מסרטי התעודה המצליחים ביותר בכל הזמנים. הסרט גרף שני פרסי אוסקר וזוכה להצלחה מסחרית רבה.

החישובים שעושה גור וההמחשות שהוא מביא הכלולים במצגת שלו מקפיאי דם, בעיקר עקב העובדה שחלק מהם אינם חדשים לנו: כולנו מודעים לכך שפגעי מזג האוויר חזקים, קשים ובלתי צפויים הרבה יותר אפילו ממה שחלקנו זוכרים מתקופת הילדות. מושגים כמו “צונאמי” היו מוכרים רק בתיאוריה עד שנת 2004 בה שטפו גלים גבוהים את חופי דרום-מזרח אסיה והרגו מאות-אלפים. הכמויות של ההוריקנים, סופות הטורנדו והטייפונים עלו כמה מונים תוך שנים בודדות. ימות ואגמים מצטמקים ומתייבשים ונוצר חוסר איזון בולט בין איזורים מסוימים שמוצפים במים לבין איזורים אחרים, לעיתים סמוכים אליהם שסובלים מבצורת ויובש. עשרות זנים של בעלי חיים נכחדים ולעומתם מתפתחים בעלי חיים חדשים מסוג אחר: וירוסים וחיידקים גורמי מחלות קשים וקטלניים יותר ממה שידענו עד כה. וזהו רק חלק קטן מהתמונה. מצמרר במיוחד לראות את השינויים הצפויים במפת העולם לאחר שיימס הקרח בקטבים הצפוני והדרומי ובגרינלנד ופני הים יעלו בכל העולם בערך ב-6 מטרים (!!) שטחים שלמים בצפון אמריקה, מזרח אסיה ואירופה יעלמו לבלי שוב, מעניין במיוחד לראות את מפת מנהטן כשחלק גדול ממנה מתחת למים, כולל האיזור בו אמורים להבנות מחדש בניניי התאומים.

גור הוא אדם יסודי: יש לו זמן ומשאבים. ניתן לראות איך הוא משתמש באמצעי ההמחשה המתקדמים והטובים ביותר כך שהמידע יחלחל ויגיע אל אנשים בכל רמות האינטליגנציה. מסתבר שאת העיסוק בנושא הוא החל לפני הרבה זמן, עוד בשנות ה-70, כשהיה סטודנט כך שהוא אינו טירון בתחום. אין שום ספק בכך שהוא חקר לעומק ודיבר עם טובי המומחים לגבי העובדות המוצגות. זה מזעזע לראות שינויים משמעותיים שקרו בתוך טווח הזמן הזה, איך עובדות קשות שהוא גילה בתחילת המחקר שלו, העמיקו והחמירו לעין ערוך מאז.

מתנגדיו אומרים שהוא מגזים, שהוא מפחידן. אחרים טוענים שיש מניע פוליטי מאחורי התנהלותו. אני חושבת שזוהי טעות חמורה להתעלם מהמסרים בסרט, בעיקר עקב העובדה שחלק גדול מהעובדות המוצגות בו אינו בגדר הפתעה, את חלקם רובנו כבר יודעים ושמנו לב אליהם בעצמנו. חלקנו כבר התרגל לשמוע על אסונות שונים ולהמשיך בסדר היום. לעיתים נתרום כסף או נאסוף בגדים עבור אנשים שאיבדו את ביתם או ילדים שהתייתמו, אך זה תמיד נראה לנו מאד רחוק, לא משהו שעשוי לקרות לנו. ההיסטוריה של השנים האחרונות מראה אחרת. לפי חישוביו האופטימיים ביותר של גור, אם לא נתעורר, אנחנו מדברים על שואה אקולוגית תוך פרק זמן של פחות מ-50 שנה !!!

עוני, מלחמות, מגפות, טרור, דעות קדומות – אלה הן רק כמה מן המכות אתן מתמודד העולם היום. אבל שינויי האקלים הגלובליים מעפילים על כולם; אם לא ימצא להם מענה, נהיה כולנו בסכנת הכחדה, בלי קשר לגיאוגרפיה, מעמד, גזע או אמונה.

לגור ביקורת רבה על חלקה של ארצות הברית בזיהום, התיעוש ופליטת הגזים הרעילים. היה צפוי שהמדינה המפותחת, העשירה והחזקה בעולם תהיה זו שתוביל את המאבק לשמירה עליו, אבל המציאות שונה, ונראה שארצות הברית שמה במקרים רבים שיקולים כלכליים לנגד עיניה, שלא תמיד הולכים יד ביד עם טובתו של  כדור-הארץ.  גור אומר שארצות הברית היא גם יצרנית הפסולת הגדולה בעולם ותרומתה לזיהום הסביבתי גדולה באופן משמעותי יחסית לזה של בנות בריתה. הוא מצפה מארה”ב לקחת אחריות אישית,  לחנך את תושביה לצרכנות נבונה וחסכנית, ולשמירה על הסביבה, ובכך לתת דוגמה אישית לתושבי העולם. אולם אין ספק שהפתרון האמיתי והכולל לבעיה צריך להיות כלל עולמי. חייב להיות שיתוף פעולה בין מנהיגי העולם, יש לפעול להגבלת הילודה ולהשקיע תקציבים מכובדים בהסברה, חינוך, מחקר ופיתוח, צעדים שיאפשרו  מציאת פתרונות לבעיה האקלימית.

חלק משמעותי בסרט הוא הנימה האישית המתבטאת בכך שגור משתף אותנו באירועים אישיים מרכזיים בחייו בהם השתנו הפרופורציות וסדרי העדיפות האישיים שלו נערכו מחדש. אירועים כאלה קרו וקורים לרבים מאיתנו וכשזה קורה, אז אנו נזכרים שכל אחד מאיתנו הוא עולם ומלואו. זוהי נקודת המבט הרוחנית של הסרט והיא חשובה לעין ערוך, כי כשקורים אירועים שמשנים את המציאות שלנו, משתנה חשיבותם של ההיבטים הכלכליים, ואנחנו נזכרים שהחיים הנוכחיים בני חלוף, שאף אחד מאיתנו אינו חסין מפגיעה, והכי חשוב: שכולנו אחד. כששומעים את גור מספר על אחותו האהובה שנפטרה מסרטן הריאות, מה שגרם לאביו לסגור את חוות הטבק המשגשגת שלו, ועל בנו בן השש שנפגע בתאונה והיה מאושפז במצב של  סכנה לחייו במשך ימים ארוכים, ניתן להבין מה משמעותם של מאורעות אלה בחייו ואיך הם משתלבים בנסיבות שהביאו אותו לקחת שליחות חשובה זו על עצמו.

גור מסיים את ההרצאה המצולמת שלו בכמה דברי עידוד: הוא מספר לנו מה אפשר לעשות, מה יכול כל אחד מאיתנו לתרום, מזמין אותנו להכנס לאתר שהקים ולקחת יוזמה, וכן מפרט יוזמות שכבר נעשו. בין הדברים שיכול כל אחד מאיתנו לעשות: מעורבות ציבורית בתחום או פשוט ליידע את כל מי שאפשר, נטיעת עצים ולקיחת אחריות אישית בנושא (שימוש במכוניות חשמליות, מכשירי חשמל חסכוניים וכדומה). אין ספק שבמאמץ כלל-עולמי משותף ניתן יהיה להציל את המין האנושי מקטסטרופה אקלימית כלל עולמית. הסרט מומלץ בחום לכל מי שאכפת לו מעתיד האנושות.

*הערה זו נוספה בהמשך:
בשנת 2014 חל שדרוג במודעותו של גור וכמו רבים אחרים עבר לאורח חיים טבעוני, בהבינו שמשק המזון מן החי הוא הגורם המשמעותי ביותר לחוסר האיזון האקולוגי והזיהום בפלנטה.

כניסה לאתר שהקים גור בו ניתן לקבל מידע נוסף והצעות לפעולה:

www.climatecrisis.net