איך ליוויתי את חברי הטוב צחי במעבר לטבעונות וגיליתי כמה הרבה יש לי ללמוד ממנו

מאת מיכל ביאל-ויסלברג

הבחור שמצולם איתי בתמונה הוא צחי – חבר קרוב מזה כמה שנים. הכרתי את צחי ב”בית הספר לסטפס של יובל בק” בו אני רוקדת בשנים האחרונות. צחי רקד שם מילדות, כ-14 שנה. ריקוד סטפס הוא תחביב חוצה גילאים וכשרוקדים כמה שנים עם אותם אנשים בקבוצה נוצרות חברויות שאולי לא היו יכולות להווצר בנסיבות אחרות.

רוצה לציין שהעובדה שצחי ואני רקדנו באותה קבוצה מעידה על האינטגרטיביות הרבה של הקבוצה, ולא שאני רקדנית גרועה, אני רוקדת כבר די הרבה שנים, העניין הוא שצחי הוא רקדן ברמה מאד גבוהה, וזה כבוד גדול לחשוב שרקדנו זה לצד זו על אותה במה.
צחי התקבל ללהקה האמריקאית Tapestry Dance Company ומאז תחילת השנה הוא חי באוסטין, טקסס ורוקד שם.

נחזור מעט אחורה, לתקופה בה צחי ואני רקדנו בקבוצת המתקדמים רמה 1 בביה”ס לסטפס (יש גם קבוצה מתקדמת יותר – רמה 2 – צחי כמובן רקד בשתיהן), נוצרה חברות שחוצה גילאים ואפילו תחומי עניין, חברות עמוקה.

כשהתקדמתי לטבעונות לפני קצת יותר מחמש שנים, מצאתי את עצמי די לבד מול מציאות לא פשוטה בה מתקיים העולם שלנו. צחי לא היה אז טבעוני, וזה לא הפריע לחברות בינינו, נהפוך הוא – צחי התעניין באורח החיים הטבעוני, הקשיב באהדה לסיפורים שלי, הלך איתי למסעדות ובתי קפה טבעונים, או כאלה שיש בהם הרבה אופציות, ומעולם לא הזמין אוכל מהחי כשהיה איתי.

והנה עובדה מדהימה שהוא סיפר לי עליה בחודשים האחרונים: במשך תקופה ארוכה לפני שעבר לטבעונות הוא נמנע מלהעלות לפרופיל הפייסבוק שלו תמונות עם מנות בשריות, הסיבה: הייתי ברשימת חבריו, והוא לקח בחשבון שיש סיכוי שאני אראה את זה וזה יעציב אותי, אז הוא החליט להמנע.

כאמור – לא ידעתי או דרשתי את זה, וכשהוא סיפר לי על זה התרגשתי עד דמעות. אלה רמות של התחשבות שממש אינן מובנות מאליהן. אני רוצה להוסיף שאולי עמוק בפנים הוא ידע שמתישהו בעתיד הוא יתקדם בעצמו לאורח חיים טבעוני ויעשה את זה באותה צורה מדהימה בלתי-מתפשרת, ומשפיעה בדיוק באותה צורה מדהימה בה הוא מעביר תחושות וחוויה כשהוא רוקד.

לאורך השנים הייתי אוזן קשבת עבורו לשינויים שונים שעשה בחייו, ופה ושם הבעתי דיעה ונתתי עיצה. וליוויתי אותו בהחלטות חשובות, כמו ההחלטה לעזוב קריירה כמהנדס בצבא-קבע כדי ללכת אחרי מה שליבו רצה: קריירה כרקדן סטפס.

ודיברנו גם על טבעונות, אבל חייבת להגיד שלא הרבה מדי, כי למרות שצחי לא היה טבעוני, הרגשתי שהוא מבין ותומך, ולחברים כמוהו, מהירי תפיסה ונאורים, התחושה היא שלא צריך להסביר יותר מדי, ותמיד קיבלתי את התחושה של כבוד והכלה מלאים לתהליך שלי.

את התאריך 18/10/17 צחי תמיד יזכור ויציין, וגם עבורי זהו תאריך מאד משמעותי – תאריך הטבעונולדת שלו, יש לא מעט טבעונים שתאריך הטבעונולדת (היום בו עשו את השינוי) משמעותי עבורם יותר מיום ההולדת שלהם.

באותו בוקר קבענו להפגש ולאכול יחד, אספתי את צחי מהבית שלו ברמת-גן וחיפשנו מקום עם אופציות טבעוניות ראויות, בחרנו ללכת ל”קפה קפה” בשכונת מרום-נווה. “קפה קפה” היא רשת שמאד מפרגנת לטבעונים, והתפריט שלהם, מתעדכן ומשתדרג כל הזמן עם אופציות צמחיות ממש טובות.

הזמנו מנות טבעוניות, והשיחה שלנו עסקה בעיקר בהכנות לנסיעה הקרובה, הטבעונות הוזכרה כנראה, כי בכל זאת הייתי שם, אבל לא היתה הנושא המרכזי.

כשביקשנו חשבון צחי הסתכל עלי כאילו נפלה עליו הבנה, ואמר: “לגבי הטבעונות – אני חושב שאני הולך על זה.” ככה פתאום….

זה היה מאד משמח, ואחרי רגע שבו נותרתי ללא מילים, אמרתי: “איזה כיף לשמוע, עשית אותי מאושרת. אני לרשותך בכל זמן נתון, עם כל שאלה.”

צחי חשב בהתחלה לתומו שיוכל לעשות את המעבר בהדרגה, היה לו תכנון להוריד קודם את הבשר והגבינות, אבל מהר מאד הוא הבין שהוא מתכוון ללכת על כל הקופה ומיד.

ציידתי אותו בהרבה צידה לדרך: מתכונים, סרטונים, טיפים, הרשמה לאתגר 22. צחי הוא אדם יסודי, הוא שאל הרבה שאלות ואני נהניתי מאד להשקיע את מלוא הזמן ותשומת הלב ולתת לו מידע ותשובות כמה שיותר מדויקות ומפורטות.

וצחי בהיותו רקדן מעולה, יודע ללמוד רצפים של מידע במהירות עצומה, לבצע אותם ולהעביר אותם הלאה בצורה שתפעים את הצופה בו, והכישרון הזה נרתם לטובת ההסברה הטבעונית. כי מהרגע שהוא הוציא את המוצרים מהחי מהצלחת ומהחיים, ברור היה לו שהוא גם מדבר על זה ומעביר הלאה, ובהיבט הזה אין ספק שהוא התלמיד שהתעלה על רבו. הוא נכנס לעניינים במהירות מדהימה, וכבר התחיל להכין אוכל טעים טבעוני, לפרסם מתכונים בפייסבוק, ולהשפיע על הרבה אחרים, כולל בני משפחתו.

עבור אחותו, שהיתה טבעונית בעבר, וחזרה בה, זה היה הסימן לחזור לטבעונות והיא עשתה זאת באופן מיידי ובשמחה. להוריו לקח כמה שבועות אבל הם הצטרפו אליו מבלי להביט לאחור.

מספר חודשים אחרי המעבר לטבעונות, צחי עלה על מטוס ועבר לגור במקום מאד מאתגר מבחינת אורח החיים הטבעוני: אוסטין, טקסס, ארה”ב, כאמור: כדי להצטרף ללהקה ולקדם את הקריירה שלו בריקוד סטפס.

מספר ימים לפני הנסיעה נפגשנו שוב, במקום הקבוע שלנו, “קפה-קפה” סניף מרום-נווה, למפגש פרידה. אני הבאתי נושא חדש: “טבעונאות” – אורח חיים שמבוסס בעיקר על אכילת אוכל רואו (לא מבושל) ובעיקר פירות וירקות בצורתם הטבעית. זו משאלת לב כמוסה שלי מאז שהתקדמתי לטבעונות לסגל לעצמי את התזונה הזו שלוקחת את הבריאות, האנרגיה, התחושות, כמה שלבים קדימה.

צחי הקשיב לי בעניין ואמר: “זה נשמע מגניב, אבל בשבילי זה יותר מדי כרגע, אני טבעוני די חדש.”

“ברור…” אמרתי “לא חשבתי שתאמץ מיד, גם אני לא מצליחה להגיע לזה עדין, אבל זה בסדר גמור, כל עוד אנחנו טבעונים.”

אבל צחי הוא צחי, ולסניף של קפה-קפה במרום-נווה כנראה יש אנרגיה מיוחדת, למחרת צחי שלח לי הודעה: “נראה לי שאני הולך על זה !!! (טבעונאות)”

רצה הגורל (המדויק) ובשל סיבה טכנית הנסיעה של צחי נדחתה בשבוע. השבוע הזה הספיק לו כדי להעמיק בנושא התזונה הטבעונאית בישראל, ואפילו ללכת צעד נוסף לפירותנות (תזונה המבוססת על פירות וירקות ומעט אגוזים וזרעים תוך הימנעות מקטניות, דגנים, פקעות ומזון מבושל ומעובד). במהלך השבוע הזה הוא ביסס את הטבעונאות ועלה על המטוס עם הרגלי תזונה חדשים, משהו שאולי היה לו קשה לעשות אילו טס למחרת ההחלטה.

נכון להיום, יוני 2018, צחי טבעוני כבר כמעט 8 חודשים, מתוכם כ- 5 חודשים של תזונת רואו, ולמעשה כמעט פירותנות מוחלטת. בתקופה הזו הוא הוריד ממשקלו כמעט 10 ק”ג מיותרים, הוא מספר שהוא מרגיש נפלא, קליל ואנרגטי, שהריקוד שלו עלה מדרגה, ושהוא חווה העצמה של תהליכי ניקוי נפשיים.

לסיכום: זו התחושה הכי נפלאה בעולם לעשות שינוי שמביא רק טוב, לעזור לאחרים להתקדם לשינוי הזה ולראות את הטוב שזה מביא לחייהם, להרגיש שיש משמעות כלשהו לקיום שלנו, שאנחנו עוזרים, משפיעים, מצילים חיים, מתקדמים.

תודה לידידי היקר צחי בן-מאיר על החברות וההשראה.