אבן שנשברת – מה זה אומר?

יש לנו אבן אנרגטית כלשהי, היא יכולה להיות פשוטה, כזו שעולה שקלים בודדים או מושקעת מאד, אנחנו רגילים לאנרגיה שלה, לאחוז אותה ללכת איתה בכיס או להניח אותה עלינו, ופתאום – ברגע אחד היא נשברת. קריסטלים מסוגלים להשבר וזוהי סוגיה שמעסיקה באופן תמידי את האנשים שמשתמשים בהם. מאחר והקריסטלים מהדהדים לעולם של רוחניות ומסתורין עולה השאלה: למה זה קרה ומה זה אומר? לעיתים קורה שהתגובה כתוצאה שבירתה היא קשה ועשויה אף להיראות כחסרת-פרופורציה. עולה שהאלה: האם האבן נשברה היא שיעור כלשהו שאנו אמורים ללמוד, מה אנחנו צריכים להבין מזה?

בהיבט הרוחני – בחוויה עם אבנים ומינרלים שמתדרים אנרגיה של אור,  נוצרים חיבורים אנרגטיים בלתי-נראים בין האדם והאבן, חוטים אלה נוגעים לעיתים במקומות רגישים ועמוקים  ובנושאים ואלמנטים שונים בחיים. לעיתים נוצר עם אבן מסוימת חיבור עמוק מאד יחסית שמזכיר חיבור לאדם אחר יותר מאשר חיבור לחפץ דומם. כשאבן נשברת, חיבורים אלה נקרעים ומתערערים ושבירתה עשויה להחוות כחוויה קשה גם אם האבן עצמה אינה יקרה ואין בעיה להשיג אחרת במקומה.

אין נוסחה קבועה ובדוקה להסביר מדוע אבן נשברת, הסיבה יכולה להיות גורלית, רגשית, מודעת או לא מודעת, ולעיתים זה נובע פשוט מחוסר זהירות שלנו בשילוב עם הגרביטציה. אך כשזה קורה ומעורר תהיות ורגשות, יש כמה דברים שכדאי לדעת. להלן כמה הנחיות שעשויות לעזור ולכוון:

כשאבן שאנו אוהבים נשברת, חשוב שנהיה קשובים לעצמנו. מה שחשוב באמת הוא לא מדוע נשברה האבן אלא איך זה גורם לנו להרגיש. לעיתים זוהי דרכם של הקריסטלים ללמד אותנו משהו באופן עקיף. בין אם האבן נשברה לחתיכות קטנות או לכמה חלקים גדולים או שהיא נשרטה או נסדקה וכבר אינה מושלמת, כדאי לבחון איך אנחנו מרגישים לגביה כעת, לאחר שנשברה: האם יש לנו  צורך להרחיק אותה מאיתנו, או שהיא עדיין חשובה ורצויה לנו כפי שהיא?

לעיתים מוכרים בחנויות או אנשים שנראה שהם מבינים בנושא אומרים אמירות פסקניות כמו: “יש להעביר את האבן הלאה ולא לעבוד איתה יותר”, או: “יש לקבור אותה באדמה”. הגישה שלי אחרת, בעיניי כמו כל דבר אחר בחיים שלנו, יש כאן בחירה חופשית. אנחנו יוצרים את המציאות של חיינו בעזרת בחירות בלתי פוסקות בכל נושא והגדרה שלנו את עצמנו מול כל מצב, גם כאן יש לנו את יכולת הבחירה, כך שלפעמים נרצה להמשיך להחזיק באבן למרות שהיא שבורה, ולפעמים נרגיש שהיא כבר לא מתאימה לנו אבל אולי מישהו אחר כן רוצה אותה ובהחלט אפשר לתת לו אותה. לפעמים נרגיש שהיא סיימה את תפקידה ואז הדבר הכי נכון הוא להחזיר אותה למקום ממנו באה, ואז קוברים אותה באדמה. כל האפשרויות הנ”ל ואפשרויות נוספות  כיד הדמיון הטובה עלינו באות בחשבון וזה בסדר גמור כל עוד אנחנו מרגישים כך.

קצת על ההיבט הפיזי של הנושא: לאבנים יש תכונות ואפיונים פיזיים שונים שעשויים להשפיע על סיכוייהן להשבר.  מדע הגימולוגיה (תורת האבנים) עוסק בנושא זה ומתייחס לשני מאפיינים: קשיחות וקשיות. הקשיחות היא הנטייה להשבר והקשיות היא הנטייה להשרט על ידי חומר אחר, קשה יותר. על-פי רוב אם קשיותה של אבן נמוכה, כך גם קשיחותה ולהפך. קיימת בגימולוגיה טבלה אליה מרבים להתייחס שמודדת את קשיות האבן ברמה שבין 1-10. כשקונים אבן, בין אם היא אבן יקרה ומלוטשת ברמה של תכשיט או אבן גולמית לאחיזה ביד ולעבודה אנרגטית, רצוי לדעת את רמת הקשיות/קשיחות שלה ולהיות זהירים בהתאם. למשל: הסיכוי שאבן הפלואוריט, שדרגת הקשיות שלה (4) נחשבת נמוכה יחסיתתישבר גבוה הרבה יותר מהסיכוי של אבני משפחת הקוורץ שקשיותן הממוצעת 7 באותו סולם.