אילן – המטופל שהיה גם מורה גדול ולימד אותי שיעור ברוחניות גבוהה

מאת מיכל ביאל ויסלברג

אינני נוהגת לסווג את המטופלים שפונים אלי לפי תבניות, בהיות כל אדם עולם ומלואו וכל תהליך הוא טביעת אצבע, כן קיים אפיון אחד כללי אליו שמתי לב במהלך השנים: הרוב הכמעט מוחלט פונים כדי לתקן משהו: לרפא, לפתור בעיה, לכבות שריפה, למצות טוב יותר פוטנציאל חסום. אותם פונים מביאים מצב או מציאות מסוימים שאינם מתאימים להם ומבקשים עזרה כדי להגיע למקום טוב ונכון  יותר עבורם.

הסוג השני, והם מעטים, באים כדי לקבל ליווי בתהליך של פתיחה וצמיחה, וזה לא שלאנשים אלה אין אתגרים או סוגיות לפתור, אך כשהם באים אלינו זה נעשה מתוך מקום של קבלה את המקום שהם נמצאים ורצון ללכת קדימה, כדי להתרחב ולגדול מבפנים.

במהלך השנים רוב האנשים שהגיעו אלי נכללו בהגדרה הראשונה, מעטים ענו להגדרה השנייה. תמיד ראיתי בהם סימן דרך עבורי ואת נוכחותם כזכות גדולה ומתנה עבורי

אילן ללא ספק השתייך לסוג השני. הוא פנה דרך האתר שלי באימייל, במאי 2014. הפנייה היתה מנוסחת בצורה מנומסת וברורה, בין היתר הזכיר שהוא חולה במחלת הסרטן…

זו אינה הפעם הראשונה בה פונים אלי אנשים שמביאים איתם סימפטומים פיזיים קשים. כמובן שבטיפול אנרגטי שבמהותו נוגע קודם כל ברמות האנרגיות המעודנות לא ניתן להבטיח ריפוי מוחלט ואפילו לא ריפוי כלשהו, וכל מטפל שיבטיח דבר כזה יעשה עוול למטופל, אבל כל פונה כזה הוא גם אתגר והזדמנות לתת למישהו עזרה פיזית משמעותית ובהחלט התעוררה בי סקרנות לדעת מהן הציפיות של אילן מהמפגש איתי.

בשיחת הטלפון הראשונה סיפר שכשקרא אודותיי באתר  שלי הבין שאני האדם הנכון עבורו.

"נכון מאיזו בחינה?" שאלתי, והוא ענה שהוא לא יודע עדין והוא כנראה יבין יותר כשנפגש. הוא סיפר שחלה בסרטן מסוג אלים ונדיר לפני שתים-עשרה שנה, בהחלט פרק זמן לא מבוטל, הסביר שאין לו מושג מהן ציפיותיו ממני, אבל ברור לו שהוא צריך לפגוש אותי. זו היתה צורת התבטאות מעניינת ששמעתי כבר בעבר אבל אף פעם לא ממישהו שסובל מסימפטום פיזי חמור כל כך. קבענו פגישה.

באותה נקודת זמן אילן היה בן חמישים, אדם מלומד שעשה דברים מעניינים בחייו: למד ארכיטקטורה ב'בצלאל' ובשלב בו נפגשנו לימד ב'שנקר' עיצוב תכשיטים, ובמכללת אריאל במגמת אדריכלות. בצעירותו עשה קורס ליצנות רפואית, ובכלים שרכש השתמש לשם העברת המסרים שלו. הוא גם תרגל בתקופה מסוימת הליכה על חבל, אומנות שלמד מחבר. מאז ומתמיד ראה עצמו כמטפל, לרוב באמצעות שיחות של אחד על אחד.

הוא הגיע לקליניקה: אדם גבוה, דק ומזוקן עם שיער אפור ועיניים בהירות, בעל סגנון דיבור רהוט וזורם עם שמץ של מבטא זר. ההופעה הכללית שלו הצטיינה באיכות של נקיון וצלילות אנרגטית מיוחדת והרבה אופטימיות, התרשמתי שהוא מאד מחובר לעצמו, מאד מבין מיהו, ראיתי איכות נדירה שטרם נתקלתי בה קודם.

הוא לקה בסרטן מסוג אלים שנקרא CDC מחלה שמתחילה להתפתח מהכליות ובשל נדירותה אין כמעט מידע וסטטיסטיקות לגביה וכל נושא ההתייחסות הטיפולית אליה חדש. תחילה עבר טיפולים קונבנציונליים, שכללו כימותרפיה ממושכת ושישה ניתוחים, אחד מהם להסרת אחת מכליותיו, בשנים האחרונות טרם פנייתו אלי טופל בטיפול ביולוגי. הוא ניסה שיטות תזונה שונות כמו 'קינגסטון קליניק' ודיאטות שונות ובמשך שתיים-עשרה שנים הצליח לשרוד ולתפקד בצורה סבירה יחסית למצבו, עד כדי כך שלמתבונן מהצד שלא קיבל מידע קשה היה לנחש שברמה הפיזית משהו אצלו אינו תקין. למרות זאת, שנה קודם לכן חלה הרעה, ותוצאות הבדיקות הראו שהגרורות התפשטו לצד הימני של המערכת הלימפטית של גופו.

במפגש הראשון אני בדרך כלל מבקשת מכל אדם שמגיע אלי שיספר לי על עצמו את מה שנראה לו הכי חשוב לספר. אילן דיבר על מחלתו, על עיסוקו כמורה במכללות לעיצוב ועל עבודתו והתחביבים שרכש במהלך השנים. הוא התחתן כשהיה בן שלושים ושמונה, המחלה התגלתה ממש לפני החתונה. הוא התגרש לאחר מספר שנים ועם גרושתו, שהיא כיום אם חד הורית לילד שאינו שלו, שמר על קשר מאד מיוחד, איתה ועם הילד.

הרגשתי צורך לדבר איתו על מחלתו באופן מוזר הרגשתי שאני עושה את זה כדי למצות את הנושא ולהזיז אותו מהדרך, הבנתי מהר מאד שלא על זה רצה לשוחח איתי, היו לו מספיק שיחות על מחלתו עם מרפאיו הקונבנציונליים, לא טעיתי.

אחת השאלות הראשונות ששאלתי אותו היתה: "האם אתה מפחד מהמוות?" אילן אמר שאינו רוצה למות אך גם אינו פוחד מהמוות והוא מאמין שמה שצריך לקרות קורה. דיברנו על מסע הנשמה ובחירות שאנחנו עושים בחיים כשאנחנו נכנסים לגוף. שאלתי אותו מה היה רוצה להפיק מהמפגש, הוא לא ידע לענות לי בצורה מדויקת רק אמר שמאד ברור לו מהרגע שראה אותי שהגיע למקום הנכון.

מרגע זה ואילך מחלתו הוזכרה אומנם בשיחות שלנו, אך לחלוטין לא היתה הנושא המרכזי. משהו בנוכחות שלו כמו העלה את התדר ואת האיכות של התהליך. כשאני יושבת מול מטופל אני מרגישה שההילה שלי מתרחבת וזורמות אלי הבנות וידיעות רלוונטיות שמקורן לא בחשיבה או חומר נלמד. במהלך השנים שמתי לב שהאיכות והחדות של התקשורים עולה ככל שהאדם שיושב מולי מפותח יותר תודעתית ורוחנית. החוזק האנרגטי שחולל אילן בעצם נוכחותו היה עוצמתי ונדיר, הוא הביא עימו עוצמה ובהירות בלתי רגילים שהשפיעו גם עלי, זה היה חזק כל כך שחשתי שכל מפגש בינינו, בנוסף למה שתרם לאילן גם מעלה את התדר שלי. תובנות לגבי העניין הזה זרמו אלי בהמשך.

הכלל לגבי מערך קריסטלים טיפולי, במקרה של חולי סרטן הוא לשמור על פשטות, להשתמש באבנים לא חזקות מדי ולהמנע מקריסטלים שיוצרים תגבור אנרגטי, מאחר ומחלת הסרטן במהותה היא תגבור ביצירת-תאים. אבנים מאד חזקות או כאלה שהאנרגיה שלהן בוטה משולבות רק במקרים מיוחדים. המערכים שעשיתי לאילן התבססו על כמה סוגי אבנים: מהסוג הארצי: סמוקי-קוורץ, פטריפייד-ווד ואנדלוסייט וסודלייט, אבנים שמחזקות את כמות האור בהילה, כמו סיטרין וקרידייט, אבנים מרגיעות כמו ענבר, אוונטורין ואגת תחרה-כחולה ואבנים רוחניות עדינות כמו אמטיסט, לפידולייט, סלנייט ודנבורייט. המערכים שהנחתי עליו בטיפולים היו שונים זה מזה והתאפיינו בכך שהיו מינימליסטיים בכמות. אילן הגיב נפלא לטיפול הקריסטלי, הוא ריחף והתחבר למימדים גבוהים בקלות רבה, שותה בשמחה את האנרגיה המעודנת שהוזרמה אליו.

הנושא המרכזי בשיחות בינינו היה הייעוד והפוטנציאל שלו כאדם ועד כמה הוא מממש אותם בחייו. כמו שכבר ציינתי, החדות והבהירות שחשתי היו ברמה גבוהה במיוחד וקיבלתי מסרים ברורים וחד-משמעיים. הנה דוגמא למסר: "רמת ההתפתחות ברמת הנשמה של אילן גבוהה מאד, גבוהה אף יותר משלך. הוא הגיע אליך כי לך יש את האפשרות ללוות אותו, להנחות אותו ולהראות לו את הכיוון." הובהר לי גם שאילן הוא סוג של מורה רוחני שייעודו לדבר עם אנשים, במקרה שלו אל כמות גדולה של אנשים.

המסר המדהים ביותר שקיבלתי היה לגבי התהליך שלי, הובהר לי שמאחר ורמת ההתפתחות הרוחנית של אילן גבוהה מאד, גבוהה יותר משלי, הוא כן צריך את היציבות והראייה והנסיון שלי כדי להתקדם. כך שכדי לעזור לו וללוות אותו יש צורך "להעלות" אותי ברמת התדר, מה שהסביר את התחושה שהיתה לי בנוכחותו, התחושה שאני כמו עולה מדרגה או שתיים והופכת להיות אוורירית יותר, יכלתי ממש להרגיש את ההילה שלי גדולה ואת היכולות של החישה והתקשור מתחזקים משמעותית. זה היה נרגע בהדרגה לאחר לכתו וקורה מחדש בכל פעם שהגיע. מצאתי את עצמי ממש מצפה לפגישות איתו, בלי קשר לתהליך שלו, המפגשים איתו היו עבורי מתנה רוחנית מדהימה, החיבור הזה איתו הראה לי פוטנציאלים עתידיים שעד כה לא חוויתי ולא ידעתי על קיומם בחוויה שלי.

לנו, המטפלים האלטרנטיביים אסור להתערב או לנסות להשפיע על טיפול קונבנציונלי/תרופתי כלשהו, והאיסור הזה חשוב ומודגש במיוחד כשמדובר באדם שחולה במחלות קשות, כך שכל תהליך שאילן עבר בעזרתי היה במקביל לטיפולים אחרים שבחר לעבור.

אילן סיפר לי שמעבר לחומר הלימודי שהוא מלמד, הוא עושה לתלמידיו שיחות של אחד על אחד שאינן בנושאים הלימודיים והם לרוב עולים על הגג של המכללה ויושבים שם לשיחות. הוא לא קובע מראש נושאים ספציפיים לשיחות, הם מתחילים ממשהו וזה מתפתח משם. תלמידיו מאד אוהבים את השיחות האלה ונפתחים אליהן בשמחה רבה.

כבר מהמפגש הראשון מצאתי לנכון לתת לו 'שיעורי בית', מעין מטלות אותן יבצע אם ימצא לנכון, בקצב ובצורה הנכונים עבורו: נתתי לו רשימת ספרים לקרוא, בעיקר כאלה שיעזרו לו להבין את מסע הנשמה והשיעורים שהיא עוברת, ספרים כמו: "שיחות עם מלאכים" של מייקל אברמס, "מסע הנשמות" של מייקל ניוטון, כל הספרים של בריאן וויס ("שורשים ושיעורים בזמן") וספרים בנושא ריפוי קוונטי של דיפאק צ'ופרה. אני יודעת שהוא השיג לפחות את חלקם והחל לקרוא אותם.

ביקשתי ממנו להתחיל לכתוב, ולשתף את מי שמעוניין במה שיש לו להגיד. גם כאן הוא נענה והחל להעלות דברים על הכתב.

המטלה השלישית היתה בעיניי החשובה מכל: ביקשתי ממנו שיחשוב איך הוא מתחיל ליצור קבוצה שהוא יהיה המנחה שלה, קבוצה שבתחילה תהיה אולי קטנה, שתיפגש במקום כלשהו, אולי אפילו בסלון ביתו וכשיהיה צורך בהמשך במקום גדול יותר. לשמחתי אילן סיפר לי שאני 'מתפרצת לדלת פתוחה' ושהוא כבר החל לתכנן משהו מעין זה. היה מרגש לגלות שהמסרים שהועברו דרכי אליו כבר הועברו אליו ישירות, התקבלו ונכנסו לתחילתו של ביצוע. הוא גם בנה מערך של הרצאות בהן יעמוד מול קבוצה וייתן לנושאים לעלות מאליהם.

המאמר המקורה נכתב ביולי 2014, חדשיים לאחר שהחל לבוא למפגשים שבועיים והיה עדין בתהליך של טיפול, כתבתי מתוך ידיעה דברים עדין מתהווים במקרה שלו ובטח יהיו התפתחויות ושינויים. חשוב היה לי לכתוב ברגע ההווה, בלי לדעת מה שהולך לקרות הלאה, הבנתי שיש למאמר זה מסר שיכול לגעת באנשים מסוימים. אין ספק שזהו אחד המקרים היותר ברורים הזכורים לי. ההנחייה והליווי שחוויתי היו ועודם חזקים במיוחד.

אילן הסכים שאציין את שמו האמיתי (כל יתר המטופלים שכתבתי עליהם מוזכרים בשם אחר למען שמירת פרטיותם). זה אמנם דבר שנוגד את כללי האתיקה הטיפוליים, אבל במקרה של אילן וסיפורו המיוחד הסכמתי לחרוג מהכללים. צילמתי אותו בזמן שישב מולי בקליניקה וגם בזמן שהיה על מיטת הטיפולים וקיבלתי את הסכמתו לצרף את התמונות למאמר, מאחר והמסר הוא שלנשמה של אילן יש תפקיד לעשות שירות מסוים, זה כנראה חשוב עד כדי כך שנכון במקרה זה כן לחשוף אותו.

והנה השתלשלות הדברים כפי שקרתה לאחר מכן:
המאמר פורסם באתר שלי ביולי 2014 ללא תמונתו של אילן, כי קיבלתי מסר פנימי שלמרות הסכמתו זה לא נכון לפרסם את התמונה. כשלושה ימים לאחר הפרסום, זה היה בעת מלחמת 'צוק-איתן' שהתאפיינה לא רק במתקפות טילים אלא גם בהרבה מתקפות סייבר, האתר שלי הותקף מבחוץ ונגרם לו נזק עד כדי כך שנאלצנו להורידו ולהעלות גיבוי שלו, שכלל הכל פרט למאמר על אילן, זה היה כל כך מופלא ומדויק שהיתה לי הרגשה שלא נכון להעלות את המאמר מחדש, והחלטתי להתייעץ עם אילן בפעם הבאה שנפגש. אילן אמר שהוא מסכים איתי שזה כנראה לא במקרה, וחושב שאולי עדיף לחכות להתפתויות הבאות.

נקודת המבט המאד מיוחדת שלו פתחה נושאים לשיחה, אילן היה אופטימיסט מושבע וכל דבר, ולו הקטן ביותר הקסים ואיתגר אותו. אני זוכרת שהצעתי לו לשתות חליטה, שאלתי אותו איזה טעם ירצה, האם חם או קר, האם להמתיק וכמה, והוא היה מוקסם לחלוטין: "מיכל, בכל פעם שאני מגיע את פותחת בפני כל כך הרבה בחירות…" אף פעם לא חשבתי על זה, אבל אילן צדק – הבחירות הקטנות שדרושות ליצור חליטה מתאימה הולכות במקביל לאינסוף בחירות מהן נוצר המארג של החיים שלנו.

היתה נקודה אחת בה אילן ואני הגענו למקום מאד גבוה, ביקשתי ממנו להתבונן על הדברים מרמת הנשמה, וניסינו מהזווית הזו לשאול שאלה: "מהי החשיבות האמיתית של להשאר בגוף הנוכחי בגלגול הזה יותר ויותר?" גילינו שכשמתבוננים על זה מרמת הנשמה התשובה היא שכל נשמה יוצאת מהגוף האנושי אליו נכנסה במהלך גלגול חיים מתישהו, והשאלה מתי זה יקרה חשובה אולי מתוך המרחב הפיזי של החיים, אבל זניחה מבחינת מסע הנשמה. יתרה מזאת – כשלנשמה יש סיבה לצאת מהגוף דווקא בשלב שנחשב "צעיר", זה נראה לכל הסובבים שזה עצוב או בלתי נתפש, אבל זה הדבר המדויק ביותר וכשמצליחים להתבונן על זה מרמת הנשמה, פתאם זה נראה כל כך פחות דרמטי.

ללא ספק, המסר המופלא ביותר שקיבלתי עבורו היה, שהוא נשמה כל-כך מפותחת שבאה לעשות תפקיד, להעביר מידע ולעזור לכמויות גדולות של אנשים וזה כנראה ההסבר ל"נס הרפואי" בהיותו עדין חי ומתפקד, אחרי 12 שנים של מחלה קשה, שתוחלת החיים שלי היא בדרך כלל לא יותר משנה-שנתיים. המסקנה מהמסר הזה היתה חד משמעית – אם יישמע לקריאה הפנימית וייתן דגש להתפתחות הרוחנית יש סיכוי שזה ירוויח עבורו זמן חיים נוסף בגלגול הנוכחי.

לא ידעתי כמה זמן אילן ימשיך להגיע אלי. מנקודת מבטה של הרפואה הקונבנציונלית, התחילה ספירה של הזמן לאחור, למרות שמכל זווית רגילה בה מתבוננים על זה, אילן היה נס רפואי בלתי מוסבר. הוא המשיך להגיע פעם בשבוע או שבועיים, ככל שהתאפשר לו במשך ארבעה חודשים נוספים ואז סיפר לי שהוא לוקח הפסקה, שהוא נוסע לחו"ל לתקופה, בין היתר לנסות טיפולים נוספים, פיזיים ורוחניים. אמרתי לו שאני לרשותו בכל זמן שירצה.

חשוב לספר גם שאילן עדכן אותי לגבי מטפלים רוחניים נוספים שפגש בדרך בזמן מחלתו, במקביל אלי ואחרי. היה מדהים להווכח שכל מי שהעביר לו מידע מתוקשר העביר בעצם את אותם מסרים, כל מתקשר בכלים שלו.

הפעם הבאה בה שמעתי ממנו היתה כשנה וחצי לאחר מכן, כשקבע פגישה איתי במאי 2016. הוא היה רזה יותר משמעותית אבל עדין זקוף-קומה, שופע אור וחיובי ועדין כהרגלו. הוא סיפר לי שהרופאים אמרו שהתוצאות של הבדיקות האחרונות לא טובות ולמעשה הסרטן כבר התפשט בכל הגוף, שאלתי אותו איך הוא מרגיש עם המידע הזה והוא אמר שמבחינתו זה פשוט מידע שמספרים לו, הוא לא חש שזה נוגע בו, הוא מבחינתו ממשיך לעשות תהליכים של התפתחות רוחנית, אבל הוא כמובן מאמין לרופאים ופועל לפי הוראותיהם. אזרתי אומץ ואמרתי לו שיש לי בקשה: מאחר ואני לא מכירה את המשפחה שלו, יכול להיות מצב שהוא יעזוב את גופו הפיזי ואני לא אדע את זה. ביקשתי שידאג שמישהו יודיע לי. בזכות הפתיחות בינינו והאישיות הכל-כך מיוחדת הרגשתי נוח לבקש את זה. אילן  אמר שהבקשה שלי הגיונית ומשמחת אותו ושיעשה את זה.

הוא קבע איתי פגישה נוספת כמה שבועות לאחר מכן אבל ביטל אותה מסיבות טכניות. זו היתה הפעם האחרונה ששמעתי ממנו. כן רשמתי אותו לניוזלטר שלי והוא פתח אותו בקביעות. עבורי, לראות שאילן פתח את האימייל היה כמו לקבל ממנו אות-חיים, לדעת שהוא עדין איתנו.

ביום חמישי 28/9/17 קיבלתי שיחת טלפון ממספר לא מזוהה, אישה עם קול עדין ומבטא אנגלו-סקסי הציגה את עצמה: "שמי גילה ואני אחותו של אילן קרייזמן".

קפאתי לרגע, הבנתי מיד מה אני הולכת לשמוע ממנה: אילן כבר לא איתנו. חשתי תחושה מעורבת של עצב והקלה, הקלה על הנשמה המיוחדת הזו שממשיכה במסעה שהסתיים אחרי 15 שנים של מאבק בלתי פוסק במחלה. על הגוף שבשלבים האחרונים כבר היה מיוסר, ושוחרר, על הנשמה הגבוהה שיכולה ללכת הלאה ולעבד את השיעורים שלה.

היא סיפרה לי שהם קמים למחרת בבוקר מהשבעה והיא מצאה את מספר הטלפון שלי רשום אצל אילן והבינה שהיא חייבת להתקשר אלי. זו היתה שיחה מאד מרגשת לשתינו.

הנה קישור לכתבה על אילן באתר באנגלית, הכתבה נכתבה ב-2014 פחות או יותר באותה תקופה בה כתבתי אני את המאמר המקורי: http://www.esra-magazine.com/blog/post/optimism-opium

אני מקדישה את המאמר הזה לאילן המקסים, שאמנם הגיע לקבל ממני הילינג, תמיכה הדרכה, אבל היה גם מורה מדהים מאין כמוהו.
אילן קרייזמן 1964-2017